בפרשת השבוע אנו קוראים על סדר חלוקת נחלות ארץ ישראל בין השבטים. על אף שבסופו של דבר נמדדה הנחלה לפי גודלו של כל שבט, אומרת התורה: "אך בגורל תחלק הארץ". ואכן, כלפי חוץ נראה טקס החלוקה כהגרלה לכל דבר: מוציאים פתקים ועליהם רשומים שמות השבטים ושטחיהם. הגמרא מוסיפה ומבהירה כי כל זה היה על פי ה"אורים ותומים" (עליהם נכתב שם השם המפורש) בהכוונה מלמעלה.
חלוקה ללא בחירה
מקורו של כל דבר גשמי בעולם הוא בעולמות רוחניים ולכן מלבד השטח הגשמי ניתן לכל אדם חלק רוחני שבו עליו למלא את עבודתו הרוחנית שלשמה נשלח לעולם. כשם שכל שבט קיבל חלק אדמה, שאותו היה צריך לעבד, לנטוע ולהפריח בו את השממה, כך לכל נפש מישראל ישנו חלק רוחני שמיועד לביצוע עבודתה ותפקידה בעולם.
מטבע הדברים נראה כי כל אדם צריך למצוא לעצמו את חלקו ועיסוקו הרוחני על פי נטיית ליבו , לעסוק במרץ בתחומים שמושכים ומענינים אותו, אך לאור האמור יוצא כי כשם שסדר חלוקת הארץ הגשמית היה על פי הגורל, שלא על פי בחירה ובמכוון מלמעלה, כך גם סדר עבודתו הרוחנית של היהודי צריך להיות ללא התחשבות ברגשות ושיקולים שכליים.
אומנם כבר הסברנו בפעמים קודמות שיסוד העבודה הרוחנית היא קבלת עול מלכות שמים ללא טעמים וסיבות, אך הדגשנו, שזהו רק היסוד וראשית העבודה ולאחריו יש לברר היטב מה אסור ומה מותר. כל אלו הינם דברים שצריכים להעשות בשכל והשגה וכיצד איפוא ניתן לומר כי חלוקת הנחלה הרוחנית, שהיא בירור וסיווג העבודה הרוחנית והמעשית, תעשה על פי הגורל, למעלה משכל והגיון?
מצווה מיוחדת
ארץ ישראל נחלקה לסוגים שונים: הר, שפלה, עמק, שדה תבואה, פרדסים וכד'. הגורל קבע את סוג השטח שמגיע לכל אחד על פי מידת שייכותו הפרטית לארץ. כך גם ברוחניות: למרות שכל אדם מחוייב בכל מצוות התורה ולצורך קיומן עליו ללמוד בשכלו ולהעמיק את משמעותן בליבו, יחד עם זאת ישנם לכל יהודי ענינים ששייכים אליו במיוחד אשר אינם נקבעים בבחירתו החופשית.
כך אנו מוצאים במשנה ובתלמוד שרבים מהתנאים והאמוראים היו נזהרים במיוחד במצוות מסוימות – על אף שכמובן הקפידו על כל פרטי ודקדוקי המצוות – והיו נזהרים לקיים מצוות מיוחדות בהידור ובתכלית השלמות. זאת משום שמצווה זו היתה קשורה לשורש נשמתם ובכך היוותה כעין שער וצינור לכל המצוות האחרות.
נשאלת השאלה: אם המצווה המיוחדת נקבעת שלא על פי שכלו של האדם אלא כגזירה מלמעלה, כיצד יידע האדם הפשוט מהו התחום השייך במיוחד לשורש נשמתו ושבו עליו להקפיד במיוחד?
הדרך להצלחה
הדרך הטובה ביותר לאדם למצוא את שייכותו האישית למצווה המתאימה היא על פי מידת הקשיים שנערמים בפניו בעומדו לקיימה. הצד שכנגד, היצר-הרע, יודע בדיוק מהי המצווה השייכת לאותו אדם ולכן הוא משקיע את כל כובד משקלו וכח השפעתו בתחום זה. יש אנשים שאינם מרגישים משיכה למצוות מסוימות או ללימוד חלקים וענינים מסויימים בתורה והם נוטים לזנוח אותם. עליהם לדעת, כי יתכן מאוד שדוקא בתחומים אלו נמצא החלק הרוחני ששייך אליהם באופן מיוחד ולכן אל להם להתפתות ולזנוח ענינים אלו, אלא להתגבר על הקשיים ולעסוק בהם במשנה מרץ, שכן דוקא באמצעותם יזכו להצלחה בכל הענינים האחרים.
