עברית

שמות רבים ניתנו לחג, החל בו’ בסיון: חג השבועות – על שם שבעה השבועות בהם אנו סופרים את ספירת העומר..

פרשת השבוע עוסקת: במניין בני ישראל ושבטיו • תיאור תפקידי שבט לוי ומניין הלויים • פדיון בכורות בני ישראל בבני שבט לוי • ותיאור ספציפי של תפקידי הלוויים • הפרשה היא חלק מרצף הפרשות בתחילת ספר במדבר העוסקות בהקמת מחנה ישראל ובהכנות לנסיעה מהר סיני אל ארץ ישראל.

כולם מדברים על "אחדות", כולם רוצים "אחדות" , כולם מתפללים שתהיה "אחדות" – בעם ישראל, אהבה שבין אדם לזולתו, התחשבות בשני והבנה והשתתפות בצער. זה האידיאל, אתה שומע זאת ממושבניק מזוקן ומנהג האוטובוס, מפקידי הבנק ועד עקרות הבית. כולם, קטון כגדול, צועקים ומשוועים לאחדות – אך זו ממאנת לבא. רבים הם השואלים למה? איך אפשר להביא אחדות לעם ישראל?!

מפקד האוכלוסין בפרשת השבוע מבטא את האהבה והחיבה של בורא עולם לבני-ישראל, כאותו אדם הסופר כל העת את אוצרותיו מפאת יוקר חשיבותם.. וכאן הבן שואל: וכי הוא, הכל יכול, אינו יודע את מספרם? ואם כבר – מדוע נמנו רק אלו שהיו בני עשרים ומעלה?

אילו נעשה סקר ונשאל: תן את כל רוח היהדות במשפט או בסלוגן אחד קצר, ממש כמו הקופירייטרים המשווקים מוצר בכמה מילים, מה יהיו רוב התשובות?

49 יום מאז שיצאנו ממצרים ציפינו לקבלת התורה תוך הכנה של עידון תכונותינו העצמיות לקראת יום ה-50 יום מתן תורה בהר סיני. את ההכנה עשינו

צריך להתנגד במלוא התוקף למעשים שגויים, להשקפות פסולות, אך אסור בשום פנים ואופן להפוך זאת לשנאה אישית כלפי אישים או ציבורים

כשהיינו ילדים ונסענו לטיולים עם ההורים, היינו נוהגים לשחק במשחקי חידות וחשיבה לאורך הדרך. כעבור כמה שעות כשאבא הכריז "הגענו", כולנו אמרנו פה אחד: "כל כך מהר? עוד לא סיימנו לשחק…". לצאת ממצרים ברמה הפיזית, היה ברגע אחד. אבל להוציא את מצרים מתוך הלב של בני ישראל, מתוך התודעה – זה תהליך..

כרבי עקיבא בדורו, נטל על עצמו הרבי מליובאוויטש את האחריות לעתיד העם היהודי. הרבי הקים את מפעל השליחות הנודע, שעד היום ממשיך לשגשג ולפרוח בכל קצוות תבל