עברית

אנחנו יורדים במדרגות צרות למעבה האדמה, לתוך מנהרה עתיקה. את החושך מפזרת אלומת אור מפנסו של צבי גולדוויג. "ברוכים הבאים לירושלים של לפני אלפיים שנה"

חזרה האשה אל ביתה, וסיפרה לבעלה ר' יצחק את הבשורה הטובה ♦ כבודו, עברתי בכל המדינות, אך לא נמצאה אבן כמו זו שהנך חפץ בה לפסל.

להאיר את הסביבה, חלוקת משקה ל'נמשוות', נרות שבת מגיל קטן.

מסתבר שיש משהו בעצם המושג אשראי שקוסם לנו, וזו העובדה שהוא כמעט היחיד (חוץ מאשר אנו עצמנו) שלא מעריך אותנו לפי שוויינו הנוכחי, לפי מה שיש לנו כעת, כאן ועכשיו. האשראי הוא היחידי שמעריך אותנו לפי הפוטנציאל שיש בנו, לפי מה שאנחנו מסוגלים להשיג… וזה, זה מחמיא לנו מאוד