מגיל רך מחנך אורח-החיים היהודי ללימוד מתמיד של פרשיות וסוגיות, שלא כל כך מוצאים בהן משמעות מעשית היום, אלפי שנים לאחר שנכתבו. מה באמת פשר הערך הכל כך מקודש שמעניקים ללימוד התורה?
סיפור העקֵדה מעמיד לפנינו שאלה יסודית – האם יש משהו שבעבורו אנחנו מוכנים להקריב את חיינו וחיי יקירינו?
אי-אפשר היה שלא להתרגש נוכח אלפי ילדים המרעידים את האוויר בקריאת "שמע ישראל" ● עוד קצת על ל"ג בעומר בבואנו מהתהלוכות המרגשות
במציאות שבה הנשים, לומדות מקצועות חול, עובדות בחוץ וכו' – נכון ללמד בנות נושאים מכל חלקי התורה. מן-הסתם יש לזה קשר לגאולה הקרבה, שאז "תרבה הדעת והחכמה".
כשמגיע יום-הכיפורים אנו נזכרים שבעצם אנחנו יהודים ומקומנו בבית-הכנסת. זה הרגע שבו אנחנו רוצים בכל ליבנו ונפשנו פשוט להיות יהודים.
התברר שהעוצמות של העם היהודי קיימות בו במלוא עוזן, והן רק ממתינות לקריאה ולמנהיגות שתעורר את נקודת האמונה הטמונה בלב כל יהודי
צריך להביט על העם היהודי בעיני ההיסטוריה. בעיות וקשיים יש ויש, אבל לבסוף מתגברים. גם את שלטון-האימים של רוסיה הקומוניסטית עברנו ואנחנו ניצחנו
האסור והמותר, ההתנהגות והסגנון. על בית מקדש מעט – בית כנסת.
הלילות הארוכים של החורף מאפשרים לנו להכניס הבייתה אוצר אמיתי. תורה.
אין ספק שתופעות כמו צרעת, שהיא נגע הבא מסיבות רוחניות, מזעזעות את האדם וגורמות לו לצאת מרגילות חייו ולהרהר בדברים שמעבר לאורח החיים היום יומי • ודווקא במציאות זו אנו רואים את השינוי בין יהודי לגוי
